<h1>שאילתות פרשת יתרו שאילתא נ"ד</h1>
<h2>דף טו:</h2>
מנה"מ אמר שמואל דאמר קרא זכור את יום השבת לקדשו וכו', שאילתא. דמחייבינן דבית ישראל לקדושי ליומא טבא וליומא דשבתא דכתיב [שמות כ' יתרו] זכור את יום השבת לקדשו, וביום טוב כתוב [שמות י"ב] מקרא קודש יהיה לכם. ותניא [רה"ש ל"ב ע"א] מקרא קודש זה קידוש היום. ומחייבינן לקדושיה בצלותא ועל כסא דחמרא. וכי חתום יום טוב משום דישראל קא קבעין ליה חתום מקדש ישראל והזמנים, אבל שבת דקבעא וקיימא חתום מקדש השבת.
ואסור למיטעם מידי עד דמקדש, והיכא דלא קדיש ואישתלי וטעים מקדש, דאמר רבא [פסחים ק"ז ע"ב] הלכתא טעם מקדש. ואע"ג דקדיש אכסא ובצלותא צריך לאדכורי בברכת המזון בין בשבת בין ביום טוב כדתניא [פסחים ק"ה ע"א] לילי שבת ולילי יום טוב יש בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון, שבת ויום טוב אין בהם קדושה על הכוס ויש בהן הזכרה בברכת המזון.
<h2>דף יז.</h2>
ת"ר יו"ט שחל להיות בשבת וכו', יום טוב שחל להיות בשבת אומר מקדש השבת וישראל והזמנים, דתניא [תוספתא ברכות פ"ג] יום טוב שחל להיות בשבת מתפלל שמונה של שבת בפני עצמה ושל יום טוב בפני עצמה, וב"ה אומרים שבע מתחיל בשל שבת ואומר קדושת היום באמצע, רבי אומר אף חותם בה מקדש ישראל והשבת והזמנים. תני תנא קמיה דרבינא הכי אמר ליה אטו שבת ישראל מקדשי, שבת הוא דקא מיקדש נפשיה, אלא אמר רבינא מקדש השבת וישראל והזמנים. אמר רב יוסף הלכתא כרבי וכי דתריץ רבינא.
